<h1>ספר עזרת נשים — שער רביעי</h1>
<h2>דף יג.</h2>
מצות יבום קודמת למצות חליצה. וענינה הוא שייבם האיש את יבמתו כשמת אחיו בלא זרע, כדכתוב ובן אין לו יבמה יבא עליה. וצריך שיהא גדול, דאיש כתוב בפרשה. וזאת היבמה צריך שתהיה אשת אחיו מאביו. ובין שמת אחר ארוסין ובין שמת אחר נשואין דינם שוה. וזאת היבמה היא אשתו שהקנו לו מן השמים, לפיכך אינו צריך שיקדשנה מן התורה, לא בכסף ולא בשטר אלא בביאה.
<h2>דף יט:</h2>
והיבמה הקטנה גם כן אם רצה היבם ליבמה מיבם, אבל לא תחלוץ עד שתגדל ותבדק. אפילו נבעלה אחר שתים עשרה שנה ויום אחד אינה חולצת עד שתבדק אם הביאה סימנין. היבם והיבמה צריכים להיות גדולים קודם שיחלצו, ויבם קטן שבא על יבמתו קטנה יגדלו זה עם זה.
<h2>דף כ:</h2>
אשה שמת בעלה והיתה חמותה במדינת הים, אין לחוש שמא ילדה חמותה וכבר נתן לה יבם במדינה אחרת, שלא גזרו בדבר זה. אבל נעמידנה בחזקתה והרי היא מותרת. וכן אשה שמת בעלה והיה לו בן במדינת הים הרי היא מותרת לזר, ואין חוששין שמא מת הבן אבל נעמידנה על חזקתה. ואם יצתה חמותה מעוברת יש לחוש ולא תנשא לזר, עד שתדע סוף עבור זה מה היה, שמא נולד יבם קודם מיתת הבעל.
<h2>דף מב:</h2>
יש אחים ראוים ליבום או לחליצה, ויש שאינן ראויים לא לזה ולא לזה, ואין להם שום זיקה, אבל יבמתה מותרת לזר, ויש ראוים לחליצה ולא ליבום, ויש ראוים ליבום ולא לחליצה. סריס חמה ואנדרוגינוס שאין ראויין להוליד אין להם זיקה כלל ולא היתה להם שעת הכושר. חרש שוטה וקטן מיבמין ולא חולצין שאין להם דעת לחלוץ. והחרש כשמיבם אינו יכול להוציא לעולם, שביאתו עושה אותה אשת איש גמורה והוא אינו עושה גרושין גמורין. בן תשע שנים ויום אחד שיבם אינו יכול לגרש עד שיגדל.
אשת סריס חמה ואנדרוגינוס ואשת שוטה וקטן ואילונית ומי שהיא ערוה כלן פטורות מהחליצה והיבום שהרי אמרה תורה לא ימחה שמו מישראל פרט לסריס חמה ואנדרוגינוס ששמם מחוי ומתחלת בריאתן אינן ראויים להוליד וכמין בפני עצמו הם, וכתוב והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שמתחלת ברייתה אינה ראויה לילד.
